<h1>תורת הבית הארוך לרשב"א — בית הנשים שער השביעי</h1>
<h2>דף נה:</h2>
גרסינן בפרק תינוקת [נדה ס"ו ע"ב] אמר רבא אשה לא תעמוד ע"ג כלי חרס ותטבול, ואסיקנא טעמא משום דבעיתא ולא טבלה שפיר, ואסילתא נמי בעיתא. וכתב הר"א ז"ל (תחלת שער הטבילה) דמסתבר דאם טבלה בין ע"ג כלי חרס בין אסילתא בדיעבד עלתה לה טבילה, ופי' סילתא בקעת. עוד כתב הוא ז"ל דכלי חרס דנקט ולא נקט כלי עץ משום דההיא פשיטא דהא אית ביה משום גזירת מרחצאות הואיל ומיטמא מגבו ואפילו בדיעבד לא עלתה לה טבילה אבל כלי חרס איצטריך ליה הואיל ואינו מיטמא מגבו ואינו ראוי למדרס לית ביה משום גזירת מרחצאות וסד"א לישתרי קמשמע לן דמשום דבעיתא מיהא איכא עברה וטבלה עלתה לה טבילה. ופשוטי כלי עץ כיון דחזו למדרס אית בהו משום גזרת מרחצאות ואפילו עברה וטבלה אגבייהו לא עלתה לה טבילה. והביא ראיה מדתנן במקואות (פ"ה מ"ב) מעין שהעבירו ע"ג כלים או ע"ג הספסל הרי הוא כמות שהיה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר הרי הוא כמקוה ובלבד שלא יטביל ע"ג הספסל, אלמא אפילו בספסל איכא משום גזירת מרחצאות, ואי משום דבעית ליכא דמנא הוא דקא מטביל. ואי איכא טינא וקא מנחא תותי רגלה חבילי זמורות שפיר דמי ואפילו לכתחילה דהא לא בעיתא. ולפי דברי הרב ז"ל מפצי דעביד להו שמואל לבנתיה (ס"ז ע"א) לצניעותא בעלמא הוא דעביד להו ולא משום טיט שבנהר דאף הן מקבלין טומאה וכדתנן (סוכה י"ט ע"ב) עשאה לשכיבה מקבלת טומאה.
[נדה ס"ו ע"ב] א"ר שמואל בר רב יצחק אשה לא תטבול בנמל אע"ג דהשתא ליכא אימר ברדיוני נפל, כך היא הנוסחא בספרים ולפי נוסחא זו הוי טעמא מפני הטיט שמתקבץ בשפת הנהר והוא טיט עב כטיט היון ונדבק הרבה וחוצץ, ואע"ג דלא הרגישה בו וגם כשעלתה לא נמצא עליה טיט אפילו הכי כיון דשכיח שם טיט כודאי משוינן ליה דאימר עם יציאתה מן המים נתנדנד ונפל. ואע"פ ששנינו במסכת מקואות (פ"ז מ"ז) המטביל את המטה שרגליה שוקעות בטיט העבה טהורה מפני שהמים מקדימים, יש מי שאומר שאין הדין הזה באדם אלא במטה בלבד אבל רגלי האדם כיון שנכנס לו הטיט בין אצבעות רגליו והוא מקום דחוק אפשר שיהא חוצץ, וכן דעת הר"א ז"ל (שער הטבילה). ויש מי שאומר שהוא הדין לאדם דהא דרב שמואל בר רב יצחק דוקא בטיט שעל שפת הנהר, וכן כתב שם רבינו שמשון ז"ל בפירושי המשנה שלו. וכתב הר"א ז"ל דמאותה משנה שבמסכת מקואות יש ללמוד שאין האשה צריכה לעקור רגליה מן הקרקע בשעת טבילה ולשוט באמצע המים, ואם תאמר והלא היא חוצצת בדריסת רגליה על הרצפה ואין המים נכנסין תחת כפות רגליה ואין טבילתה בבת אחת הרי אמרו במשנה זו שהמים מקדימין לרגליה. ועוד שהרי שנינו (גיטין ט"ז ע"א ע"ש) טופח להטפיח חיבור לטומאה ולטהרה ואי אפשר שלא יהא תחת רגליה טופח להטפיח המחובר עם שאר המים מפני שהמים קדמו לשם. ויש ספרים דלא גרסי כאן בדרב שמואל בר רב יצחק אימר ברדיוני נפל אלא הכי גרסינן אשה לא תטבול בנמל ותו לא. ולפי גירסא זו אינו משום חציצה אלא מפני בני אדם שמצויין בנמל ושמא מתוך שהיא יראה שלא יקדמו בני הנמל ויראוה תמהר לטבול ולא תטבול כראוי. וזו היא דאבוה דשמואל דעביד להו מפצי ביומי תשרי (ס"ז ע"א) משום צניעותא מפני שטובלות על שפת הנהר, ולפיכך סמכוה לההיא דלא תעמוד ע"ג כלי חרס ותטבול דכולהו ענין דומה לה דהוי טעמא משום דבעיתא ולא טבלה שפיר.
